שיקום הנשים בברה"מ אחרי מהפכת אוקטובר
על רקע ההצבעה על חוק איסור צריכת זנות, עולה לא פעם השאלה "האם מנגנוני השיקום יכולים להיות יעילים". היום אספר
על רקע ההצבעה על חוק איסור צריכת זנות, עולה לא פעם השאלה "האם מנגנוני השיקום יכולים להיות יעילים". היום אספר
אני לא יכולה לספור את הפעמים בהן שמעתי, בויכוח על זנות ותעשיית המין, ש"יש נשים שבוחרות בזה" כהוכחה שהתעשייה הזו
בתרבות הפופולארית, בתקשורת ובשיח הציבורי זוכות מסיבות הרווקים בהשתתפות חשפניות ליחס שונה מהזנות ה"קלאסית". גברים שהשתתפו או עומדים להשתתף
מפעם לפעם אני מקבלת נזיפה מאדם אחר, שטוען שאני מבטלת נרטיב אנושי קיים: זונות שטוב להן. הם מזכירים לי בחור
במשפט אחד: כי אין דרך ליצור מצב שבו אישה מקיימת יחסי מין עם אנשים שהיא לא בחרה ובעיתוי שהיא לא
מעולם לא אהבתי את עיסוק היתר ב"עוצמה" ו"חוזק" כסוגיות פמיניסטיות. אסייג תחילה, כי הצורך בהם מובן לי. כנשים, נרמסנו והוחלשנו
מזה שנתיים וחצי מסתובב ברחבי האינטרנט סרטון מיוחד מאוד. רוב הגולשים המתעניינים בתעשיית המין בוודאי נתקלו בו: מדובר בהרצאת טד
בקרב הציבור קיים קונצנזוס, לפיו תעשיית הפורנוגרפיה היא מעין החצר הקדמית של תעשיית המין: זוהרת, מיטיבה עם שוכניה, השונה באופן
ככל התקדמות חברתית, כך גם העלייה במודעות הציבור לפשעי תעשיית המין אינה חסינה מפני בקלאש. אל תבינו לא נכון –
חוק הקנסות המנהליים הממשש ובא מעורר סערה ציבורית. מתנגדיו מרבים לטעון, כי הוא מייצג גישה פטרונית, הקוראת לכפות על הפרט