החוק והאגדה
חדשות לבקרים, עולים ברשתות החברתיות דיונים בחוק איסור צריכת זנות, אשר מולידים לא מעט מיתוסים סביבו. המיתוס הראשון והמרכזי בנרטיב
חדשות לבקרים, עולים ברשתות החברתיות דיונים בחוק איסור צריכת זנות, אשר מולידים לא מעט מיתוסים סביבו. המיתוס הראשון והמרכזי בנרטיב
אני לא יכולה לספור את הפעמים בהן שמעתי, בויכוח על זנות ותעשיית המין, ש"יש נשים שבוחרות בזה" כהוכחה שהתעשייה הזו
איזו תפיסת עולם עומדת מאחורי ההצעה? בשנים האחרונות גוברת בישראל ההכרה כי תעשיית הזנות מגלמת מאפיינים פוגעניים ביותר, וכי יש
בתרבות הפופולארית, בתקשורת ובשיח הציבורי זוכות מסיבות הרווקים בהשתתפות חשפניות ליחס שונה מהזנות ה"קלאסית". גברים שהשתתפו או עומדים להשתתף
מפעם לפעם אני מקבלת נזיפה מאדם אחר, שטוען שאני מבטלת נרטיב אנושי קיים: זונות שטוב להן. הם מזכירים לי בחור
במשפט אחד: כי אין דרך ליצור מצב שבו אישה מקיימת יחסי מין עם אנשים שהיא לא בחרה ובעיתוי שהיא לא
בעשורים האחרונים, הפכו פרקטיקות שיקום קורבנות הזנות למטרה חשובה. לכן, דווקא היום מעניין להביט אל העבר, אל מערכי השיקום שהיו
בכל הנוגע למעמד תעשיית המין, מדינת נבאדה שונה משאר מדינות ארצות הברית. בעוד שברחבי ארה"ב כולה הזנות, הסרסרות והזנאות מהוות
מיסוד זנות. זהו מודל שהמהות שלו לפעמים לא מובנת. לעתים קרובות, המתדיינים מצהירים כי "יש למסד זנות בישראל", כאשר הכוונה
מעולם לא אהבתי את עיסוק היתר ב"עוצמה" ו"חוזק" כסוגיות פמיניסטיות. אסייג תחילה, כי הצורך בהם מובן לי. כנשים, נרמסנו והוחלשנו