רייצ'ל מורן נולדה וגדלה בדבלין, אירלנד. כשהייתה בת 14, אביה התאבד. כתוצאה מכך, מחלת הנפש של אמה החריפה. היא ברחה מהבית ומצאה את עצמה ישנה על ספסלים בפארק. זנות הייתה עבורה דרך הישרדות, אך מי שדחק אותה לשם סופית היה החבר שלה. במשך שנתיים הייתה בזנות רחוב, מקבלת בין שבעה לבין עשרה זנאים ביום. במשך חמש שנים נוספות הייתה בבורדלים ובמשרדי ליווי.
אחרי שנחלצה מתעשיית המין ועברה תהליך שיקום, השלימה תואר ראשון בעיתונות באוניברסיטת דבלין ותואר שני בכתיבה יוצרת. בשנת 2011 יצאה מהארון כשורדת זנות, כשבחרה לדבר לקהל הרחב ולתמוך באיסור צריכת זנות. בשנת 2012 הקימה, יחד עם שורדות זנות אחרות, את הארגון SPACE International (Survivors of prostitution abuse calling for enlightenment). מטרת הארגון היא שינוי העמדות החברתיות כלפי זנות והכרה בהפרת זכויות האדם בתעשיית המין. מורן מאמינה, כי זנות היא פוגענית באופן אינהרנטי. בנאומיה ובמאמריה היא תוקפת את המיתוסים המנרמלים את תעשיית המין, כמו למשל את המיתוס לפיו זנות יכולה להעצים, או שיש מסלולים של "זנות טובה" או "זנות בטוחה יותר".
בשנת 2013, פרסמה את ספרה "שולם עבורי: המסע שלי בעולם הזנות" (Paid For: My Journey Through Prostitution). את הזיכרונות עליהם מתבסס הספר החלה לתעד עוד בתקופת הזנות. ספרה משלב בין הגות לסיפורת. אירין כרמון, שכתבה על הספר ב"ניו יורק טיימס", השוותה אותו להגותה של שורדת זנות מפורסמת אחרת: "כמו עבודתה של אנדריאה דבורקין, הספר הזה כתוב בדם". הספר תורגם לשפות רבות ונמכר בשמונה מדינות.
רייצ'ל מורן היא תומכת הגישה האבוליציוניסטית (איסור על צריכת זנות), והיא נטלה חלק פעיל בקמפיין לאימוץ המודל הנורדי בארצה, אירלנד (בה הוא אומץ לפני כשנה וחצי וכבר נכנס לתוקף). היא מופיעה באופן קבוע באו"ם, במועצת האיחוד האירופי ובארגונים גלובליים אחרים במסגרת פעילותה.
מדבריה של רייצ'ל מורן:
"לא הייתי זונה. הזנו אותי. יש הבדל גדול ומשמעותי".
"כניסתה של אישה לזנות היא תגובה לנסיבות שאינן בשליטתה. זה יוצר סביבה שמונעת אפילו את האפשרות של הסכמה אמיתית".
"נשים אינן רוצות שהאיברים האינטימיים של גופן יהיו פתוחים לציבור כמו תחנת אוטובוס או רכבת, לכן עדיין מדהים אותי שאנחנו מתווכחות על הנקודה הזאת [לגיטימיות של תעשיית המין]. אני יודעת היטב שהקוראים שלי לא היו רוצים לראות את הנשים בחייהם בזנות, ללא קשר להשקפותיהם על מה שטוב לנשים 'אחרות'".
"זנות היא אונס מתוגמל".
בתגובה לטענתו של בעל תפקיד בכיר בארגון זכויות, לפיה זנות היא אופציה טובה עבור נשים עניות: "כשבני אדם לא יכולים להרשות לעצמם להאכיל את עצמם, האם הדבר הנכון יהיה לשים בפה שלהם מזון, ולא את הזין שלך?"
אודות המחבר
השארת תגובה