"קריירה של זונה" (A Harlot's Progress ) היא אחת מעבודות האמנות המפורסמות. מדובר בסדרה שכללה במקור שישה ציורים שכולם נכלו בשריפה ושישה תחריטים שנוצרו בהשראת הציורים ב – 1732 ושרדו עד היום. הסדרה מציגה אפיזודות מחיי אישה צעירה בשם מול האקבוט (Moll Hackabout), שהגיעה ללונדון מפרובינציות ונשאבה לזנות.
יוצר הסדרה היה וויליאם הוגראת', אמן אנגלי שחי במאה ה – 18. הוגראת' היה צייר מפורסם, הידוע בראייה הביקורתית שלו אשר זיכתה אותו בתואר "מבקר חברתי" של תקופתו. הרעיון של סדרה זו נולד אצל הוגארת', כשעבד על פורטרט של זונה מרובע הפשע והעוני המשופע בבורדלים. תוך התקדמות העבודה, הוא הגה רעיון של סדרה הכוללת סצנות נוספות: חלקן קודמות לנקודת הזמן שבה נוצר הפורטרט, ואילו האחרות מנבאות את העתיד. בתחריטים המרכיבים את בסדרה ניתן למצוא לא מעט דמויות ידועות לשמצה בסצנת הזנות והפשע הלונדונית: אליזבת' נידהאם, בעלת בורדל מפורסמת הידועה באכזריותה; קולונל פרנסיס צ'רטריס, מהמר וזנאי מפורסם שהורשע באונס; ג'יימס דלטון, ראש כנופיית רחוב; ועוד.
בסצנה הראשונה, מול מגיעה ללונדון, כנראה כדי לעבוד כתופרת. היא לבושה בשמלה לבנה, המסמלת נאיביות. המדאם אליזבת' נידהם, אישה מבוגרת עם כיבי סיפיליס על פניה, מנסה לפתות את מול להצטרף לבורדל שבבעלותה. בפתח הפונדק שברקע עומד צ'רטריס, שאף הוא מעוניין במול.
בסצנה השנייה מול מוצגת כפילגש מבוססת של סוחר יהודי. יש לה ספונסרים נוספים (אחד מהם, צעיר למראה, מוברח מביתה של מול על ידי המשרתת). בחדרה ריהוט מהודר, מוצרי קוסמטיקה, קוף ונער משרת כהה עור שהובא כנראה מהודו. על מצחה של מול ניתן לראות כיב בולט, סימן ראשון למחלה שתוביל למותה.
בסצנה השלישית מופיעה מול כזונה פשוטה, אשר ימיה הטובים כבר אחוריה. מול יושבת על המיטה, שהיא פריט ריהוט כמעט יחיד בחדר. בסצנה זו המשרתת שלה מבוגרת, עם פנים המכוסים בכיבי סיפיליס. על הקיר תלויים כובע מכשפות ומוטות הצלפה, המרמזים ספק על עבודת שטן ספק על סוג שירותי המין שמול מספקת. מעל המיטה מוסתרים חפציו של ג'יימס דלתון, פושע מפורסם הנמנה כנראה עם מאהביה של מול. בפתח הדלת ניתן לראות שופט ושוטרים, שהגיעו לעצור את מול.
בסצנה הרביעית ניתן לראות את מול בכלא, עסוקה בעבודת פרך (כנראה ייצור חבלי תלייה) לצד אסירות נוספות: אישה מבוגרת, ילדה עם פיגור, אישה שחורה בהריון וגנבת שמודדת את נעליה של מול. הסוהר משגיח על מול ומזרז אותה.
בסצנה החמישית מול גוססת, כנראה מסיפיליס. בנה הקטן משחק ליד האש, ושני רופאים מתייעצים לגבי דרכי הטיפול במול. אישה נוספת נוברת בחפציה של מול, כנראה כדי לגנוב חלק מהם, והמשרתת של מול מנסה לעצור את הביזה ואת הויכוח בין הרופאים.
בסצנה השישית מול כבר מתה. הדיסקית על ארון המתים מציינת, כי הייתה רק בת 23 במותה. סביב הארון, המשמש גם כבר משקאות מאולתר, יושבים אלה אשר מלווים את מול בדרכה האחרונה: הכומר הממשש את הנערה לידו, המדאם של מול, המשרתת שלה, זונות אחרות – אחת מהן, עם כיבים על פניה, מסדרת את שיערה מול המראה. בנה של מול משחק על הרצפה, לא מבין כי איבדת את אמו וכי הוא כנראה צפוי למות בעצמו.
הסדרה של הוגארת' העניקה השראה למחזה ולסרט בעלי אותו שם. זוהי עבורי, זוהי אחת מעבודות האמנות החשובות של המאה ה- 18, משום שהיא אחת הבודדות אשר עוסקות בזנות כתופעה חברתית וכטרגדיה אישית בעת ובעונה אחת.
אודות המחבר
השארת תגובה