באחד הטורים הקודמים, דיברנו על שיקום הנשים בזנות בימי הביניים. אם אתן זוכרות, בימי הביניים נסיבות הכניסה למעגל הזנות היו שונות מהיום. באירופה של ימי הביניים, הדרך העיקרית הזמינה לאישה המבקשת להבטיח לעצמה יציבות כלכלית הייתה להינשא. אלה שלא חפצו בנישואין או הוגדרו כ"פסולות חיתון" (כגון, אמהות לילדים מחוץ לנישואין) נדחקו לעסוק בזנות. במאה ה – 16, זנות הייתה נפוצה מאוד באירופה, והכנסייה הקתולית העלימה עין מהתופעה, אשר לדעת בכירי הדת סייעה למנוע עוולות חמורים יותר, כמו אוננות ומין שלא כדרך הטבע. בצרפת, גרמניה ואיטליה היו אזורים שלמים המיועדים לתעשיית המין, והשלטונות העלימו מהם עין. רק לקראת סוף המאה ה – 16 השתנתה עמדת השלטונות לרעה, בין היתר על רקע מגפות של מחלות מין ומחלות אחרות.
הזנות בוונציה התחלקה באותה תקופה לשתי קטגוריות רחובות: הקורטיזאנות המשכילות, הזמינות בעיקר לבני המעמד הגבוה, וזונות המעמד הנמוך. בין השנים 1546 – 1591 חיה בוונציה אישה בשם ורוניקה פראנקו, שהשתייכה לקטגוריה הראשונה. גם אמה הייתה קורטיזונה מצליחה, והיא דאגה עבור בתה להשכלה נרחבת הכוללת לימודי ספרות ואמנויות. האם רצתה עבור בתה חיים טובים מאלה שהיו לה, ולכן השיאה אותה לרופא אמיד בגיל צעיר. הנישואין לא עלו יפה; תוך שנים ספורות, יזמה ורוניקה גירושין. בעלה לשעבר סירב לדרישתה של וורוניקה להחזיר לה את הנדוניה.
כאם גרושה לילד קטן, לא היו לפראנקו דרכים רבות לפרנס את עצמה חוץ מזנות. אישיותה החזקה וכישרונה האמנותי הקנו לה מוניטין ומשכו מספר לקוחות משפיעים, לרבות המלך הנרי השלישי ופטרון האמנויות דומניקו ונייר. במהלך עשור שלם, חיה משפחתה בשפע רב והיא אף ייסדה ארגון צדקה עבור נשים בזנות וילדיהן. בשנת 1575, היא פרסמה את ספר שיריה הראשון.
באותה שנה, גבתה מגפת דבר קורבנות רבים בעיר. הציבור, המשולהב על ידי אנשי הדת, פרק את זעמו על הנשים בזנות שהביאו כביכול את המגפה בשל אורח חייהן. וורוניקה פראנקו נאלצה לעזוב את וונציה לתקופה, ובינתיים ביתה הוחרם ורכושה נבזז. כששבה לעיר ב – 1577, הואשמה בכישוף על ידי האינקוויזיציה (האשמה נפוצה כנגד הנשים בזנות באותה תקופה), ונראה היה כי אין לה סיכוי לחמוק מעונש מוות. אף על פי כן, פראנקו הצליחה להגן על עצמה בכבוד ובכישרון רב במשפט, כאשר ונייר תמך בה בפומבי. ההאשמות נגדה בוטלו.
למרות הניצחון במשפט, חייה של פראנקו לא שבו למסלולם לאחר חזרתה לוונציה. בשנת 1577 נפטר ונייר, אחרון תומכיה האמידים. אמה ואחיה נספו במגפה, והיא נאלצה לפרנס את אחייניה בנוסף לילדיה שלה. מוסד הצדקה שלה נסגר בשל סירוב הרשויות לתמוך בו. בשנת 1580 יצא לאור גם ספר השירים של פראנקו, אך במקביל היא עצמה עברה להתגורר לרובע העני, המאוכלס בזונות המעמד הנמוך, ונפטרה חסרת כל בגיל 45.
Jones, A. R. (1990). The Currency of Eros: Women's Love Lyric in Europe, 1540-1620. Bloomington and Indianapolis.
Rosenthal, M. F. (1992). The Honest Courtesan: Veronica Franco, Citizen and Writer in Sixteenth-Century Venice, The University of Chicago Press.
Weigel, S. (1985). Double Focus: On the History of Women’s Writing in Feminist Aesthetics (edited by Gisela Ecker, translated from German by Harriet Anderson), Beacon Press, Boston
.
לדוגמאות מתוך עבודותיה של פראנקו:
https://dornsife.usc.edu/veronica-franco/poems-and-letters/
אודות המחבר
השארת תגובה