בתרבות הפופולארית, בתקשורת ובשיח הציבורי זוכות מסיבות הרווקים בהשתתפות חשפניות ליחס שונה מהזנות ה"קלאסית".
גברים שהשתתפו או עומדים להשתתף במסיבות כאלה אינם חוששים להודות בכך, וזאת לעומת הזנאים (צרכני הזנות) המעדיפים בכל תוקף להישאר בצללים. גם הנשים נוטות להגן על הגברים הללו, לרבות במקרים בהם בני זוגן השתתפו במסיבות.
בעיצומה של תקופת המאבק בתעשיית המין, הציבור מעדיף להעלים עין מסוגי הזנות ה"אפורים" כדי לא להעסיק את המצפון שעות נוספות, הציבור נאחז בדימוי ויזואלי של אישה שרוקדת מול עשרים שובבים המריעים לה כדפוס אופייני של מסיבות רווקים בהשתתפות חשפניות.
במציאות, זהו אינו המצב.
באופן תיאורטי, קבוצת רווקים אכן יכולה להזמין חשפנית על מנת לצפות בה רוקדת בלבוש חשוף. מבלי להתעמק בהשלכות הנרטיב הזה, אציין כי הוא אינו אופייני. רוב רובם של מארגני מסיבות הרווקים מזמינים חשפניות כדי לקבל מהן מגוון שירותים מיניים – החל בריקוד, דרך מישוש גופן – שלעיתים, בייחוד כשהוא מתמשך, טראומטי יותר מהחדירה עצמה – וכלה ביחסי מין מלאים על מגוון צורותיהם.
חלק מהמארגנים אינם מסתכנים ומזמינים את החשפניות ישירות מ"משרדי ליווי". האחרים פונים בבטחה למקומות המוגדרים כמועדוני חשפנות. אך בסופו של דבר, כולם שולים "רקדניות" מאותו המאגר רחב ומגוון, ממנו מגיעות הנשים המספקות שירותי זנות. לכן, גם הנדירים ש"מסתפקים" בצפייה בריקוד חשוף ובמישוש גוף הרקדנית, מממנים בסופו של דבר מקומות זנות.
האם ההשתתפות במסיבת הרווקים טראומטית פחות לאישה מאשר המפגש ה"קלאסי"? ההיפך הוא הנכון: היא, ככל הנראה, טראומטית יותר. בניגוד למפגש עם זנאי ממוצע, המתקיים אחד על אחד, במסיבות הרווקים מספר הנשים בהכרח נמוך יותר ממספר הגברים המרטשים את גופן. לעיתים מדובר באישה אחת הנדרשת לקיים מגע מיני עם עשרה גברים או יותר. זוהי סיטואציה שאינה מאפשרת, אפילו באופן תיאורטי, את קיומו של התסריט המופרך ממילא של "זונה הבוחרת את לקוחותיה". מגע מיני בדרגות שונות עם עשרות גברים, שכולם נמצאים באותו חלל וצופים במתרחש, הוא נרטיב אלים, לא אנושי, פוגעני. הבה ניטול קורה מבין עינינו ולא נסכים לו יותר – גם לא בתירוצים כמו "החבר ארגן ולא רציתי לפגוע". תחשבו על הנשים בזנות; החבר החושב שזנאות היא בידור נורמטיבי אינו האדם שצריך להגן על רגשותיו.
אודות המחבר
השארת תגובה