מפעם לפעם אני מקבלת נזיפה מאדם אחר, שטוען שאני מבטלת נרטיב אנושי קיים: זונות שטוב להן.
הם מזכירים לי בחור אחר, שהכרתי הרבה אחרי תקופת הזנות. קראו לו אורן. עבדנו יחד בתאגיד רב לאומי ידוע. פעם שלחו אותי ואת אורן להודו, כדי להכשיר צוות מיקור חוץ לבצע תמיכה טכנית ללקוחות עסקיים. אורן התאהב בהודו – לא בגלל הטבע, לא בגלל האוכל, לא בגלל הסרטים, אפילו לא בגלל שזול שם אלא בגלל האנשים. ליתר דיוק, בגלל היכולת שלהם להיות תמיד מאושרים. "תראי אותם", הוא אמר מפעם לפעם, "חיים בביוב, אוכלים אורז וירק רקוב אחד ביום, לובשים סט בגדים אחד, אין להם כלום – אבל מאושרים! יודעים להסתפק במועט. לא כמוני המערביים, שנהיים אומללים ברגע שאין לנו כסף לחופשה יוקרתית ורכב חדש".
פעם אחת הייתה לנו ישיבה במומביי עם עובדים מקומיים, ואיש מבוגר הגיש לנו תה. אורן לא פספס את ההזדמנות להחליף עם האיש כמה מילים כדי להחמיא למקומיים. "אתם פשוט עם מדהים. גם כשאין לכם כלום, אתם מאושרים". לכדתי את מבטו של האיש, שהיה כנראה אחד מאלה שאורן התכוון אליהם – כי כמה כסף עושה צ'אי וואלה? בסבב התה הבא שאלתי: "באמת יש לכם יכולת להיות מאושרים בכל מצב?". הזקן ענה לי: "הנה לך דבר אחד שגורם לי להיות לא מאושר: המערביים הטוענים שאנו מאושרים בעוניינו. מבחינתם, אנחנו לא מספיק אנושיים כדי להבין שרע לנו כשאין לנו ביטוח בריאות".
אילוסטרציה: נוצץ. לא זהב.
יקיריי ויקירותיי, אם אתם עצמכם לא מוכנים לחיות בביוב בלי ביטוח בריאות – אל תניחו שמישהו אחר יכול להיות מאושר באותו מצב. ואפילו אם תיסעו למומביי ותפגשו זקן עני שיאמר לכם "טוב לי, אני מאושר" – אל תנצלו זאת כדי לטעון שסביר וראוי להותיר בני אדם בסלאמס ובעוני. מי יודע – אולי אפילו אותו זקן אשר השלים עם מצבו, יעדיף שיהיה לו בית בטיחותי וביטחון תזונתי. כנ"ל לגבי הנשים בזנות – אם אתם עצמכם לא רוצים להיות שם – פשוט אל תניחו שמישהי אחרת מאושרת להיות זונה. אל תפקירו אנשים אחרים במצבים שאינכם מוכנים להיות בהם.
אל תהיו אורן.
אודות המחבר
השארת תגובה