מיסוד זנות. זהו מודל שהמהות שלו לפעמים לא מובנת. לעתים קרובות, המתדיינים מצהירים כי "יש למסד זנות בישראל", כאשר הכוונה היא להיטיב עם הנשים בזנות ולהעניק להן לגיטימציה חברתית. עוד טוענים כי "במדינות הנאורות, זנות ממוסדת". במציאות, הדברים מורכבים יותר. אני לא אוהבת לחלק למדינות ציונים על נאורות, אבל גם מי שכן אוהב יתקשה למצוא דמיון תרבותי, פוליטי או גיאוגרפי בין מדינות העולם בהן זנות ממוסדת.
1. באפריקה: אריתריאה, טוניסיה, סנגל.
2. באירופה: שוויץ, גרמניה, הולנד, אוסטריה, לטביה, הונגריה, יוון, תורכיה ודנמרק.
3. באוקיאניה: ניו זילנד, חלקים מאוסטרליה, חלקים ממיקרונזיה וגינאה המערבית, טריטוריות הולנדיות ואוסטרליות.
4. באמריקה הצפונית: חלקים ממדינת נבדה בארה"ב ו – 13 מתוך 31 מדינות במקסיקו.
5. במרכז אמריקה: אל סלבדור, גואטמאלה, פנמה, בוליביה, צ'ילה, אקוודור, פרו, אורוגוואי, ונצואלה והטריטוריות ההולנדיות בקריבים.
6. באסיה: בנגלדש, לבנון, חלקים באינדונזיה.
בנוסף, שיטת המיסוד אינה מקלה עם נשים בזנות יותר מהשיטה האבוליציוניסטית הנהוגה בישראל. במדינות המיסוד, זנות מוגדרת כמשלח יד לגיטימי. משמעות הדבר היא, שהנשים מוכרחות לשלם מיסים ולעמוד בשורה של דרישות רגולטוריות (שהן תמיד מחמירות מאוד ביחד לדרישות מעיסוקים בלתי מקצועיים אחרים). מי שאינה יכולה או מעוניינת לציית לרגולציה – הופכת לעבריינית. הנה כמה דוגמאות לחוקים המיושמים במדינות שונות:
1. בטוניסיה ניתן לעסוק בזנות רק בשני אזורים: המחוז ספקס ורובע האורות האדומים בעיר מדינה, אליו מותרת כניסה רק לנשים בזנות ולגברים. לנשים מותר לקחת חופשות רק בתקופת המחזור, ואסור להן לעבוד בשום דבר אחר.
2. בארה"ב ניתן לעסוק בזנות אך ורק בבורדלים מורשים במספר מחוזות כפריים של נבדה (מאות הנשים בזנות המציפות את לאס וגאס הן למעשה עברייניות, כמו בשאר חלקי ארה"ב).
3. בפנמה אישה ממדינה אחרת יכולה לקבל רישיון לעבוד בזנות, ובדרכון שלה תופיע חותמת מיוחדת המציינת זאת. מישהו רוצה כזו?
4. בלבנון הזנות חוקית, אבל בניסיון למגר אותה הממשלה אינה מנפיקה רישיונות חדשים. לכן, כל אישה חדשה שמצטרפת למעגל הזנות היא אוטומטית עבריינית.
5. ברוב המדינות המיישמות מיסוד זנות הנשים חייבות בבדיקות בריאות תקופתיות (במדינות מסוימות התדירות גבוהה מאוד, כמו 20 ימים בבוליביה ושבועיים באריתריאה). הנשים מחויבות לשאת עמן מסמכים עם ציון מועד הבדיקה האחרונה. לא מדובר בהגנה על הנשים עצמן, אלא על לקוחותיהם. לו רצו להגן על הנשים, היו דורשים בדיקת בריאות גם מהזנאים (שלא יבוא לבורדל בלי אישור על בדיקת בריאות. למה לא בעצם?).
6. בניו זילנד, במסגרת בדיקות בריאות חובה, מחויבות הנשים לציית לבדיקות פתע של עובדי משרד הבריאות, שרשאים להיכנס לדירות זנות, לדרוש הזדהות, וכן לצלם ולבצע כל בדיקה או מדידה אחרת של תנאי תברואה, בטיחות וגהות במקום (כן, המילה "רשאים לצלם" מופיעה בלשון החוק).
7. בברלין ובחלקים נוספים בגרמניה הנשים נדרשות לשלם את המס מראש. המס נאסף בדרך כלל על ידי בעלי הבורדלים ועומד על כ – 30 אירו.
בשל החוקים המחמירים, וגם בשל הצורך לשלם מיסים ולפעמים אף לנהל ספרי חשבונות, רוב הנשים במדינות בהן קיים מיסוד זנות עוסקות בה באופן לא חוקי. חשבתם שקשה להיות אישה בזנות? יכול להיות יותר גרוע: אישה בזנות שנרדפת על ידי החוק.
אודות המחבר
השארת תגובה